<h1>פסקי מהרמ"ק — חולין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[חולין ב' ע"א] הכל שוחטין. השוחט יפנה למקום [תפלה]. ושיכור, וכשאין עליו סודר [לא ישחטו, ולא ישחוט בימי] אבלו. ולא ישחוט סריס וזקן ושעברו עליו שמונים שנה ונער פחות משמונה עשר שנה. וכן כתוב בהלכות שחיטות דאלדד בן מחלי. וחומרי בעלמא נינהו. מרדכי [סימן תקע"א]. לא בירך קודם שחיטה מברך לאחר שחיטה ויוצא. אלם והערום לא ישחוט. ואינו יודע אם אלם יוצא בברכת האחר כששניהם שוחטים הואיל והאלם עצמו אינו ראוי לברך. ושיכור שלא הגיע לשכרותו של לוט שוחט ומברך. או"ז [סימן ב' וג']. ובהגה פ"ח [הגהות מיימוניות הל' שחיטה פ"ג אות ז'] כתב דשיכור לא ישחוט. קטן המומחה ומוחזק שוחט לכתחלה, ודווקא דידעינן ביה דיודע הלכות שחיטה. משומד לחלל שבת במזיד ובפרהסיא או לע"ז, משום פעם אחת לא חשיב משומד, ומותרת שחיטתו בדיעבד. אבל מה ששוחט אחר כן אסור. מהרי"ח.
